האינטרנט הוא כיום סביבה עשירה ומגוונת מאוד בתכנים. למרות שרובם שימושיים בצורה כזו או אחרת ואפילו חשובים, יש בהם גם לא מעט תכנים מסוכנים, שעדיף להתרחק מהם. כיצד תגנו על ילדיכם מפניהם?
האתגר
אתרי אינטרנט רבים, כוללים במפורש תכנים למבוגרים בלבד. זה הוא סוג אחד של אתרים, אליהם הייתם רוצים כנראה שילדיכם לא ייכנסו. ישנם אתרים שעוסקים בתחומים נוספים שאינם מתאימים לילדים, בין אם אלה תחומים חוקיים (כמשקאות חריפים) או שלא (כסמים קשים). מעבר לסכנות ברורות מסוג זה, ישנו תחום אפור רחב, של אתרים שעשויים להראות לגיטימיים, אבל כוללים למעשה סכנות נסתרות מסוגים שונים. דוגמה אחת לכך, הם אתרים שכניסה אליהם מביאה להתקנת נוזקה על מחשב הגולש. זאת, עקב התרשלות של בעלי האתר לאבטח אותו או אפילו בזדון. ישנם גם אתרים שמהווים מעין סביבה ניטרלית, אך כזו שעלולה להיות מנוצלת בצורה זדונית. למשל רשתות חברתיות.
הפתרונות
הפתרונות לאתגרים אלה, מתחילים אידיאלית מלימוד הנושא מצד ההורים. לאחר מכן, רצוי להסביר לילדים כיצד להימנע מלהינזק במהלך הגלישה ברשת האינטרנט. רצוי גם לומר להם שבכוונתכם להתקין פתרון עזר לבקרה. בסופו של דבר, עליכם לקחת בחשבון גם את הפרטיות של הילד. כעת ניתן לבחור פתרון עזר, אשר מגיע באחת משתי צורות. ניתן לרכוש תוכנה ייעודית למטרה זו ולהתקין אותה על המכשירים השונים שמהם גולשים. ניתן להשיג מוצרים כאלה גם כשירות להשכרה, אצל ספק אינטרנט Itc למשל. במקרה כזה, אין צורך בהתקנה מקומית. פתרונות אלה, עושים כמה דברים אופייניים. ראשית, הם מנטרים בזמן אמת, באופן רצוף, את השימוש ברשת האינטרנט. הניטור מיועד לזהות דברים שיוגדרו כמסוכנים או חשודים. את הזיהוי, כלים אלה מבצעים לרוב באמצעות שתי שיטות. שיטה אחת, היא לבדוק את כתובת אתר האינטרנט שאליו גולשים, כנגד רשימות אתרים שהיא שומרת. רשימות אלה, כוללות אתרים שמעוניינים למנוע גישה אליהם (מה שמכונה רשימה שחורה) ואתרים שידועים בוודאות כבטוחים (רשימה לבנה). שיטת זיהוי נוספת, היא באמצעות סריקת טקסטים לשם זיהוי מילות מפתח חשודות או ביטויי מפתח חשודים. זו היא גישת סינון שעובדת די טוב, אם כי שילוב שתי השיטות – רשימות וגם זיהוי מילים, עדיף משמעותית. שתיהן למעשה משלימות זו את זו.
המגבלות
חשוב לציין, ששיטות אלה לא עובדות באופן מושלם. הל לא מסוגלות לזהות הכול. בדרך כלל הכלים מספקים אפשרויות התאמה אישית, אשר מסייעות מאוד. אך עדיין, זה לא פתרון מושלם. מדוע? רשימות לבנות מגבילות אותנו לאוסף אתרים מצומצם, בעוד שאנשים (כולל ילדים ונוער) גולשים לעתים קרובות לאתרים חדשים. בדומה לכך, רשימות שחורות לא מגנות בפני כול האתרים המסוכנים. מה גם, שאתרים כאלה מוקמים בתדירות גבוהה. מערכות ההגנה מתעדכנות אגב ברשימות חדשות. מילות או ביטויי מפתח שליליים (דוגמת סמים) עשויים להימצא גם באתרים וטקסטים לגיטימיים לגמרי. בשורה התחתונה, כמו רוב תחומי האבטחה, הפתרונות לכך אינם מושלמים, אבל הם עדיפים בהרבה על גלישה ללא הגנה.
שירות לדוגמה
יש תוכנות ושירותים רבים בתחום בקרת ההורים. כאשר מחפשים שירות כזה, רצוי לבדוק אם הוא עומד בתקנות דוגמת CIPA (Children’s Internet Protection Act) ו-BECTA (British Education Communications and Technology Age). אנטי ספאם iGuard של ספק itc הוא דוגמה לשירות כזה. הוא אינו דורש התקנה וניתן לניסיון בחינם, במשך 30 יום.
לסיכום
ההמלצה ברורה: לימדו את הנושא, הדריכו את הילדים והתקינו כלי עזר איכותי.
